באלה הידיים עוד לא בניתי די...

מאז שאני זוכרת את עצמי גדלתי על הטרקטור בארגזי האפרסקים המגרדים,🍑 צמחתי לתוך קיפול קרטונים, עבודה עם הפועלים, העמסה ופריקה בשווקי סיטונאים עם כל הסוחרים. 

בגיל ההתבגרות כבר קיבלתי תפקידים בקיפול קרטונים לפי מיכסה, מיון במכונת המיון והובלות על הטרקטור, 

כן כן, רישיון לטרקטור גם יש לי🚜. 

מאז שאני זוכרת את עצמי אני עובדת עם הידיים, מיומנת להיות סופר מתוקטקת ומאורגנת וגם מתקטקת אחרים. 

לא בכדי תמיד עם הידיים... ביצירתיות ובחשיבה מחוץ לקופסא. 

היזמיות שבי צמחה והתפתחה אצלי עם השנים.

במסגרת תפקידיי הרוחביים הרבים במערכת החינוך יזמתי והפקתי אירועים חינוכיים בעלי השפעה ומשמעות לקהלים נרחבים והכל בדיוק ותיכנון רב. 

ובאלה הידיים גם בחרתי לפתוח עסק ערכי המשלב יצירתיות, עבודה בידיים, יציאה מאיזור הנוחות והרבה שותפות ולמידה של המשתתפים בסדנאות ושלי בפרט. 

המוטיב החוזר מהילדות באפרסקים- של תיכנון, ארגון, ויצירתיות בא באופן חסר תקדים בבניית "מנגרים מהלב" שמביא איתו המון שנים של חינוך, הנחיית קבוצות, מתודולוגיה ועבודה בידיים ובמכשירים מגוונים מעולם הנגרות. 

באלה הידיים יצאתי לגמרי מאזורי הנוחות שלי ואני משלבת עבודה כמובילת תחומים חינוכיים במערכת החינוך וכעצמאית בעלת עסק מתפתח שיש בו צורך חברתי מובהק בעידן הכל כך טכנולוגי ואגוצנטרי. 

באלה הידיים חותכת עץ, מחברת תכנים, מעמיסה ופורקת ארגזים כבדים, מתלכלכת ומזיעה☀️, נוסעת למקומות מרוחקים בארץ ונפגשת עם אנשים ואוכלוסיות שבשום דרך אחרת בחיים לא הייתי פוגשת ומתוודת אליהם. 

הידיים האלה מספרות סיפור של התמדה ואומץ, 

הידיים האלה מספרות סיפור של אמונה ברעיון, דיוק במסרים, למידה אינסופית עד השעות הקטנות של הלילה.

הידיים האלה גם טועות, ובוכות וכואבות וצומחות.

ובעיקר יש בהן קמטים של תקווה וחלום. 

ולראייה... בתמונה - החיוך אותו חיוך, השטותניקיות אותה אחת, והצמיחה ניכרת היטב...